מזונות ילדים
ובריאות חריגות. במקרה בו מגיעים הצדדים להסדר מוסכם, בין אם מדובר בצדדים שהיו בני זוג ובין אם מדובר בהסכם הורות, הסדר המזונות נוטה להיות מפורט יותר ולהתייחס גם להוצאות נוספות, מעבר להוצאות ההכרחיות, תוך קביעת מנגנונים לקבלת החלטות באשר לעצם ביצוע ההוצאה, חלוקת הנשיאה בה בין הצדדים וכיוצב'
שוהים עמו. שינוי זה הגיע לשיאו עם מתן פסק דינו של ביהמ"ש העליון בנושא חלוקת נטל המזונות של ילדים אשר אינם מקטני קטנים, דהיינו – ילדים בני שש ומעלה. גם בהקשר זה מטבע הדברים מזונות אשר נפסקים על ידי ביהמ"ש או ע"י ביה"ד הרבני אינם מותאמים אישית למשפחה שבנדון ולנסיבותיה אלא כוללים התייחסות כללית יותר למזונות בסיס, הוצאות מדור (שכירות/משכנתא + הוצאות החזקת הבית) והוצאות חינוך
במדינת ישראל, הדין האישי החל על אדם הוא דינו הדתי, ומכאן שמזונות ילדים כאשר עסקינן בצדדים שהינם יהודים, נפסקים בהתאם להלכה היהודית. על פי ההלכה היהודית, החובה לשאת במזונות ילדים מוטלת על האב. עם זאת, בשנים האחרונות הולך ומתחולל שינוי בפסיקת בתי המשפט, במסגרתו גוברת הנטייה להביא בחשבון גם את הכנסות האם בפסיקת המזונות, כמו גם את ההוצאות בהן נושא האב ישירות בעת שהילדים